ויהיו - Simply Chassidus

‫ויהיו חיי שרה‬ ‫תשמ"א‬

VaYihiyu Chayei Sara 5741

‫חלק א‬ Part One

www.simplychassidus.com

‫ב"ה‬

About Simply Chassidus Simply Chassidus releases one ma’amar of the Rebbe each month with English translation and commentary. Each ma’amar is divided into three sections, each of which can be learned in approximately one hour. By learning one section per week, usually on Shabbos morning, participants can finish one ma’amar per month, with time to review the ma’amar on Shabbos Mevarchim. Simply Chassidus is translated by Simcha Kanter and is a project of Congregation Bnei Ruven in Chicago under the direction of Rabbi Boruch Hertz. Reviewed with Rabbi Fischel Oster in the zechus of refuah shleima for

‫ר' ארי' יהודה בן שרה רבקה‬.

Made possible by

The ma’amar “VaYihihu Chayei Sara 5741” from Sefer Hamaamorim Melukat Vol. 1 is copyrighted by Kehot Publication Society, a division of Merkos L’inyonei Chinuch, and is reprinted here with permission.

3

‫ד"ה ויהיו חיי שרה‬ Section One

The Rebbe said this ma’amar on the birthday of the Rebbe Rashab (Chof Cheshvan) in 1980. It is based the Rebbe Rashab’s ma’amar from 5679 (1908) which explains the following possuk: And the life of Sarah was one hundred years and twenty years and seven years; [these were] the years of the life of

‫וַ ִּ ּי ְהי ּו ַח ֵּ ּיי ָׂש ָׂרה ֵּמ ָׂאה ָׂשנָׂ ה‬ ‫וְ ֶע ְש ִּרים ָׂשנָׂ ה וְ ֶש ַבע ָׂשנִּ ים‬ :‫ְשנֵּ י ַח ֵּ ּיי ָׂש ָׂרה‬

Sarah. The Rebbe begins by referencing several questions asked in the Rebbe Rashab’s ma’amar:

, 1‫ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה‬ ‫ומדייק כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בעל יום ההולדת במאמרו ד"ה‬ ‫ הרי כבר נאמר ויהיו חיי‬,‫מהו אומרו שני חיי שרה‬, 2‫זה דשנת עטר"ת‬ ‫ ולמה כפל עוד לומר‬,]‫שרה [ומפרט שנותי' במאות עשיריות ואחדות‬ .‫שני חיי שרה‬ Question One: The possuk starts by saying “And the life of Sarah…”, then lists the number of years that she lived, and then repeats “these were the years of the life of Sarah.” Why does the possuk repeat the phrase that it was the “life of Sarah?”

‫) מפני מה בשרה דוקא נאמר ימי שני‬3‫וגם צ"ל (כמו שמדייק בזהר‬ ‫ שמזה‬,‫חיי' [ועד שכל הפרשה (חיי שרה) נקראת על שם זה‬ .5‫ שלא נאמר זה בשארי אמהות‬,]‫ שזהו תוכן כל הסדרה‬4‫משמע‬ Question Two: What is so unique about Sarah that the Torah specifically mentions the length of her life – something which is not done for any of the other “mothers” in the Torah (Rivka, Rochel, and Leah)? (The Zohar

‫ ה'תשמ"א‬,‫ כ"ף מרחשון‬,‫אור ליום ה' פ' חיי שרה‬

4

mentions that this was not done for any other woman in the Torah.) We see that the length of Sarah’s life is so important that the entire parshah is called “the life of Sarah.” What is so unique about the life of Sarah? In order to answer this question, the Rebbe Rashab quotes the Zohar:

'‫ כו‬7‫אתת חוה לעלמא ואתדבקת בחויא‬, 6‫ומביא בזה מאמר הזהר‬ ‫’וישת מן היין וישכר כו' אתת שרה‬9 ‫ לעלמא מה כתיב בי‬8‫אתא נח‬ ‫ ויעל אברם ממצרים הוא‬11‫] כד"א‬10'‫ונחתת וסלקת [ולא אתדבקת בי‬ ‫ ומסיים (בזהר שם) ועל דא‬.‫ואשתו ובגין כך זכתה לחיין עילאין‬ .‫דילה הוו חיין‬ The Zohar says: “Chava came into the world and became connected to the serpent who placed filth into her (kelipah), which brought death to the world and her husband (Adam). [Adam and Chava were supposed to live forever, but then Hashem brought death to the world in order to purify the body from the kelipah of the serpent.] “Noach came into the world – what is said about him? ‘He drank from the wine and became drunk and he uncovered himself within his tent.’ [He descended and became ‘drunk’ with the ‘wine’ of kelipah.] “Sarah came into the world, went down [into the kelipah of Mitzrayim (Egypt)] and came up [without being affected by the kelipah]. This is what is meant by the possuk, “And Avram went up out of Mitzrayim, he and his wife and all that was his. “Because Avraham and Sarah didn’t connect to the kelipah, therefore Sarah merited ‘supernal life’ (a revelation of G-dliness) for her, her husband, and her son after her [Yitzchok].

‫ד"ה ויהיו חיי שרה‬

5

“This is the meaning of the possuk, ‘look at the rock [Avraham] from where you were hewn and at the hole of the pit [Sarah] from where you were dug. “This is why the Torah explicitly mentions the length of the life of Sarah; she was meritorious on every day of her life [she filled them with mitzvos and good deeds]. This is not written about any of the other women in the Torah, because she was the only one who [only] connected to ‘supernal life’, and therefore her days were ‘hers.’’” The Rebbe Rashab answers these two questions based on this Zohar:

‫ שני‬12‫ועפ"ז מבאר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע במאמרו הנ"ל‬ ‫ שדוקא בשרה נאמר ימי שני חיי' (שלא נאמר בשאר‬,‫דיוקים הנ"ל‬ .‫ זכתה לחיין עילאין‬,‫ ע"י שנחתת וסלקת‬,‫אמהות) לפי שדוקא שרה‬ Answer to Question Two: The reason why the Torah only mentions the length of Sarah’s life is because she had a unique level of holiness which was not achieved by any of the other “mothers.” Sarah “descended [to Mitzrayim] and ascended [without being affected by the kelipah],” and therefore merited “supernal life.”

‫ אף שכבר נאמר בתחלה‬,‫ומה שכפל עוד פעם לאמר שני חיי שרה‬ ,‫ הוא כי "ויהיו חיי שרה" הוא מה שזכתה לחיין עילאין‬,‫ויהיו חיי שרה‬ ‫ דלא רק שזכתה לחיין עילאין‬,"‫ו"שני חיי שרה" הו"ע "דילה הוו חיין‬ ."‫ "דילה הוו‬,‫אלא גם שהחיין נעשו שלה‬ Answer to Question One: The reason why the possuk repeated the phrase “the life of Sarah” is because each time the phrase is used it has a different significance: 

“‫שרה‬

‫( ”ויהיו חיי‬And the life of Sarah was) refers to the fact

that she merited “supernal life” (a unique revelation of G-

‫ ה'תשמ"א‬,‫ כ"ף מרחשון‬,‫אור ליום ה' פ' חיי שרה‬

6

dliness that resulted from the fact that every moment of her life was focused on the service of Hashem without ever “connecting” to the sitra achra). 

“‫שרה‬

‫”שני חיי‬

(The years of the life of Sarah) refers to the

fact that the years became hers. (The ma’amar will explain what this means in a later section.) The Rebbe now adds his own questions to the questions that were answered by the Rebbe Rashab:

.‫וצריך להבין תוכן שני ענינים אלו‬ Question Three: What do these two answers of the Rebbe Rashab actually mean? How do we see that Sarah was the only one that didn’t connect to the kelipos, and what does it mean that Sarah’s years “became hers?”

,‫ דמלשון הזהר אתת חוה אתא נח אתת שרה מובן‬,‫וגם צריך להבין‬ ‫ היינו דחוה ונח רצו לפעול אותו הענין‬.‫שיש שייכות בין ג' ענינים אלו‬ ‫ ולא עוד אלא שעי"ז נעשית‬,‫ אלא שלא עלתה בידם‬,‫שפעלה שרה‬ ‫ אף שגם אצלה‬,‫ משא"כ שרה‬.)‫ וישכר‬,‫אצלם ירידה (אתדבקת בחויא‬ .‫ נחתת וסלקת‬,'‫ ע"י ירידה זו הי' אח"כ העלי‬,‫היתה (בתחלה) ירידה‬ .‫וצריך להבין השייכות דג' ענינים אלו‬ Question Four: The Zohar quoted above mentions Chava, Noach, and Sarah and explains that while Chava and Noach were not successful in achieving their goal (and actually descended to a lower level through their errors), Sarah was successful in achieving her goal. All three of them “descended” (to deal with the snake, to drink wine, or to the land of Mitzrayim), but only Sarah was able to “ascend” successfully.

‫ד"ה ויהיו חיי שרה‬

7

This comparison implies that all three of them were trying to achieve the same goal, but only Sarah was successful. What is the common goal that they were trying to achieve? The Rebbe also asks how this is relevant to us:

‫וידוע שהכוונה בסימן כאן היא‬, 13‫ב) והנה מעשה אבות סימן לבנים‬ '‫ בענין פתח ר‬15‫וע"ד הידוע‬. 14‫לא רק סימן והוראה אלא גם נתינת כח‬ ‫ ועאכו"כ כאשר סלל‬,‫ דלאחרי שפתח את הצינור והדרך‬,'‫פלוני וכו‬ ‫ ואינו‬,‫ הרי עי"ז ניתן הכח לכאו"א שיוכל לעשות עבודה זו‬,‫את הדרך‬ .)16‫צריך ליגיעה גדולה כ"כ (כבפעם הראשונה‬ Commentaries explain that “the actions of the forefathers are a lesson for the children” – that the actions of the forefathers and mothers are a lesson to all the future generations of Jews. Furthermore, Chassidus explains that their actions were more than just a “lesson” – their actions granted us the ability to follow in their footsteps. Chassidus also explains that the phrase often used by the Zohar to introduce a teaching, “Rabbi _________ opened his teaching and said…” has a similar significance. In addition to meaning “began his teaching,” the word “open” is used to show that he is “opening up the pipes” to enable the actual execution of this teaching in the real world.

This is even more pronounced when a teacher actually

performed an action and created a “well-trodden path,” which makes it easier for every single Jew to follow in his footsteps (than it would have been if they were attempting it for the first time). If this is true with every teaching of the sages, it is especially relevant to the actions of the forefathers:

‫ מכיון שהם האבות של כאו"א‬,‫ועאכו"כ שכן הוא במעשה אבות‬ ‫ והענינים והעבודות שלהם נמשכים בירושה לכאו"א‬,‫מישראל‬ ,‫ובפרט בנוגע לשרה אמנו‬, 18‫וכן הוא גם בנוגע לאמהות‬. 17‫מישראל‬

‫ ה'תשמ"א‬,‫ כ"ף מרחשון‬,‫אור ליום ה' פ' חיי שרה‬

8

‫ כל אשר תאמר אליך שרה שמע‬19‫ וכתיב בה‬,‫הראשונה שבד' אמהות‬ .‫בקולה‬ The abilities that are enabled through the actions of our forefathers (and mothers) are granted as an inheritance to every single Jew because they are the forefathers (and mothers) of every single Jew. This is especially true regarding Sarah, the first of the four “mothers,” about whom Hashem says to Avraham, “whatever Sarah tells you – listen to her voice.”

‫ הוא (ככל מעשה‬,‫ אתת שרה ונחתת וסלקת‬,‫ומזה מובן דענין הנ"ל‬ . 20‫אבות ואמהות) הוראה וגם נתינת כח בעבודתו של כאו"א מישראל‬ .‫וצריך להבין ההוראה דנחתת וסלקת בהעבודה דבנים לאחרי מ"ת‬ Therefore, surely the fact that “Sarah came to the world and went down [to Mitzrayim] and came up [without being affected by the kelipah] teaches a lesson to every Jew and gives us the ability to follow in her footsteps. Question Five: What is the lesson to us (the Jews living after the Giving of the Torah) that Sarah went down [to Mitzrayim] and came up [without being affected by the kelipos]?

The Rebbe begins to address these questions:

‫ג) ונקודת הענין בזה הוא כמו שמבאר בעל יום ההולדת במאמרו‬ '‫ עבדו את ה‬22‫דעבודת ה' צריכה להיות בשמחה דוקא כמ"ש‬, 21‫הנ"ל‬ ‫ וכידוע פירוש‬,‫ ועד שהשמחה בעבודת ה' היא עיקר גדול‬.‫בשמחה‬ ‫ תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך‬25‫ עה"פ‬24‫ והובא בתניא‬23‫האריז"ל‬ ‫ הוא ע"י‬27‫ דמה שהאריז"ל זכה לרוה"ק‬26‫ ואיתא בתו"א‬,'‫בשמחה וגו‬ ‫שמחה של מצוה [ומכיון שזהו סיפור בתורה (שבעל פה) מלשון‬

‫ד"ה ויהיו חיי שרה‬

9

‫ דכאשר העבודה היא‬,]‫הרי זה הוראה לכאו"א מישראל‬, 28‫הוראה‬ ‫ אז העבודה היא בשלימות‬,‫בשמחה‬ In the Rebbe Rashab’s ma’amar, he explained that a Jew needs to – as the possuk clearly says – “serve Hashem with simcha (joy).” Furthermore,

serving

Hashem

with

simcha

is

one

of

the

fundamentals of Judaism. The Arizal interprets the word “b’simcha” in the possuk, “Because you didn’t serve Hashem b’simcha [in times of simcha]… you will come to serve your enemies” to mean “Because you didn’t serve Hashem with simcha… you will come to serve your enemies.” We see from here that simcha is so fundamental that the lack of it will result in “serving our enemies.” As explained in Torah Ohr, the Arizal himself merited ruach hakodesh (the spirit of prophecy) through his simcha of performing mitzvos.

The Alter

Rebbe taught this to us because it is a lesson for every Jew regarding the fulfillment of mitzvos – that the service of Hashem is only complete when it is done with simcha. Parenthetically, the Rebbe explains why this also makes the world complete:

‫ שהרי תכלית הבריאה היא בשביל‬.‫[ועי"ז נעשה שלימות גם בהעולם‬ ‫ופירוש בשביל ישראל הוא בשביל‬, 29‫ישראל שנקראים ראשית‬ ‫ אני לא נבראתי‬30‫ כמארז"ל‬,‫העבודה דישראל [שזהו עיקר מציאותם‬ ‫ היינו שישראל ע"י עבודתם פועלים שהעולם‬,]‫אלא לשמש את קוני‬ .‫יהי' בתכלית השלימות‬ When the Midrash says that the ultimate purpose of creation is the Jewish People, this refers to the service of Hashem that the Jews perform. From the fact that it says “I was only created to serve my Creator,” we see that the main existence of a Jew is his service of Hashem. Therefore, when a Jew performs his service of Hashem in the most complete way (with simcha), this brings the entire world (which was only created for his service of Hashem) to its completion as well.

‫ ה'תשמ"א‬,‫ כ"ף מרחשון‬,‫אור ליום ה' פ' חיי שרה‬

10

The Rebbe explains that this is not a contradiction to the statement that the “world was created ‘full’ (complete)”:

‫ שמהטעמים על‬32‫ובפרט ע"פ הידוע‬, 31‫דהגם שעולם על מילואו נברא‬ ‫ שטבע‬,‫בריאת העולם הוא לפי שעלה ברצונו ית' להטיב לברואיו‬ '‫שמזה מובן שבריאת העולם (מלכתחילה) הי‬, 33‫הטוב להטיב‬ ‫ הוא אחד הטעמים‬,‫ ענין זה גופא דלהטיב לברואיו‬,‫ מ"מ‬,‫בשלימות‬ ‫ ישראל ובשביל‬29‫על זה שעלה ברצונו ית' שהבריאה תהי' בשביל‬ ‫ ע"י שישראל ע"י‬,‫ שעי"ז יושפע להנבראים שלימות הטוב‬,‫התורה‬ ‫ שלימות נעלית יותר מהשלימות‬,‫עבודתם יוסיפו שלימות בהעולם‬ ‫ ומכיון ששלימות העבודה היא‬.‫דעולם כמו שהוא מצד הבריאה‬ ‫ שנעשה‬,‫ לכן עי"ז מתוסף גם בהשלימות דעולם‬,‫כאשר היא בשמחה‬ .]‫ע"י עבודת ישראל‬ Even though it says, “the world was created ‘full’ (complete),” and that Hashem decided to create the world in order to bestow goodness upon His creations because “the nature of Good (Hashem) is to do good” (which implies that He initially made the world in the most complete way in order to bestow the most good), this only refers to the completeness of the world as a created entity. However, because of Hashem’s ultimate goodness, he gave the Jews the opportunity that through their service of Hashem – especially in the most complete way (with simcha) – they are able to bring an even higher G-dly completeness into the world that is greater than its “completeness” on its own. This higher level of “G-dly” completeness bestows the ultimate good upon creation, so we see that the service of the Jews does bring the world to its ultimate completeness. [This is the end of the parenthetical statement.] The statement that serving Hashem with simcha brings a Jew to the complete level of service of Hashem seems to imply that simcha is not a fundamental “basic” aspect of serving Him – it’s only necessary

11

‫ד"ה ויהיו חיי שרה‬

in order to reach “completeness.” The Rebbe reiterates that this is not the case:

‫ אלא‬,‫ולא זו בלבד ששלימות העבודה היא כאשר היא בשמחה‬ ‫ שלכן כאשר חסר‬,'‫שהשמחה בעבודת ה' היא גם הכרח בעבודת ה‬ ‫השמחה בעבודת ה' מגיע על זה עונש ח"ו כמ"ש תחת אשר לא‬ ‫ כי ענין העבודה הוא להמשיך גילוי‬,'‫עבדת את ה' אלקיך בשמחה וגו‬ .‫אלקות למטה וזה נעשה ע"י השמחה‬ As explained above, if one doesn’t serve Hashem with simcha he will “come to serve his enemies,” which means that simcha is a fundamental and necessary part of serving Hashem. As explained at length in the Rebbe Rashab’s ma’amar, the purpose of serving Hashem is to reveal G-dliness in the world, and this is specifically accomplished through simcha. In simple terms, if a person feels and appreciates the G-dly value of the mitzvah, this shows that the Gdliness of the mitzvah was “revealed” in the world (it was able to be appreciated). [Note that the Rebbe Rashab’s ma’amar explains this on a much more mystical level.] The Rebbe clarifies which type of simcha is necessary in order to reveal G-dliness:

‫ אלא שבפסוק זה עצמו‬,‫ עבדו את ה' ביראה‬34‫אך ביחד ע"ז כתיב‬ ‫ אלא כאשר השמחה היא‬.‫ שצ"ל שמחה‬,‫ממשיך וגילו ברעדה‬ ‫ ועי"ז לכמה דברים‬,‫ אפשר שמזה יבוא להרגשת הישות‬,‫במורגש‬ ‫ ולכן צ"ל עבדו את ה' ביראה וגילו‬.‫בלתי רצויים שמסתעפים מזה‬ ‫ כ"א) בבחי' ביטול‬,‫ שעי"ז תהי' השמחה (שלא בבחי' מורגש‬,‫ברעדה‬ ‫ שהשמחה היא ביחד‬,‫ ויספו ענוים בה' שמחה‬35‫ ובלשון הכתוב‬,‫וענוה‬ .)‫או מצד הענוה והביטול (וכדלקמן סעיף ו‬ In addition to serving Hashem with simcha, it also says “serve Hashem with fear.” However, the very possuk which says to serve Him with fear continues and says, “and rejoice with trembling” – implying that both need to be done simultaneously.

‫ ה'תשמ"א‬,‫ כ"ף מרחשון‬,‫אור ליום ה' פ' חיי שרה‬

12

If a Jew experiences simcha without simultaneously having a sense of reverence for Hashem and the seriousness of the responsibility to serve Him (fear), the focus of the simcha can become about one’s personal enjoyment of experiencing the simcha. This can lead to an inflated ego and excessive self-awareness, which can then lead to many other negative traits and outcomes. Therefore, one must “serve Hashem with fear [the awareness of the awesomeness of His existence and the seriousness of our responsibility]” but nevertheless “rejoice with trembling.”

This

approach of selflessness (bittul) and humility focuses the simcha on the service of Hashem rather than the Jew’s personal enjoyment of the simcha. This is the meaning of the possuk, “And the humble ones shall increase their joy in Hashem” – that the simcha is experienced together with (or comes as a result of) a Jew’s selflessness and humility. [Note that the common interpretation of the possuk is “the ones who suffered,” not “the humble ones.”]

At first glance, the combination of fear and simcha seems to imply that the simcha needs to be suppressed (hidden) in order to prevent the negative impacts that can result from self-awareness and ego. In the next section the Rebbe will explain how it is possible to retain complete bittul and still experience revealed simcha.

‫ד"ה ויהיו חיי שרה‬

‫‪13‬‬

‫‪Footnotes from the Original Hebrew‬‬ ‫*) יצא לאור בקונטרס כ"ף מרחשון – תשמ"ח" ‪,‬לקראת כ"ף מרחשון הבעל"ט‪ ,‬יום הולדת‬ ‫כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ‪ . .‬מוצש"ק ט"ו מ"ח ‪,‬שנת הקהל ‪,‬שנת תשמח‪".‬‬ ‫‪ )1‬ריש פרשתנו‪.‬‬ ‫‪ )2‬נדפס בסה"מ עטר"ת ע' פז ואילך‪.‬‬ ‫‪ )3‬ח"א פרשתנו קכב‪ ,‬רע"א‪.‬‬ ‫‪ )4‬ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' ‪ 57‬ואילך‪.‬‬ ‫‪ )5‬כ"ה הלשון ברד"ה הנ"ל שם‪ .‬ולהעיר‪ ,‬שבזהר שם (קכא‪ ,‬סע"ב) "מכל נשי דעלמא[ "וגם‬ ‫בהדוגמאות שבזהר שם‪ ,‬רובן אינן מהאמהות]‪.‬‬ ‫‪ )6‬שם קכב‪ ,‬ב‪ – .‬הלשון כאן נעתק מרד"ה הנ"ל שם‪.‬‬ ‫‪ )7‬כ"ה בד"ה הנ"ל שם‪ .‬ועד"ז בד"ה תחת אשר לא עבדת גו' לאדמו"ר הזקן (סה"מ תקס"ב‬ ‫ח"א ע' עח) ולאדמו"ר האמצעי (מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תרצב)‪ .‬ובזהר שם‪:‬‬ ‫אתדבקת בהאי חויא‪.‬‬ ‫‪ )8‬כן הוא (אתא נח לפני אתת שרה) בד"ה הנ"ל עטר"ת שם‪ .‬ועד"ז גם בד"ה הנ"ל לאדה"ז (ע'‬ ‫עה‪ .‬שם ע' עח) ולאדהאמ"צ (ע' תרפב‪ .‬שם ע' תרצג)‪ .‬ובזהר שם אתא נח כו' הוא לאחרי‬ ‫אתת שרה כו‪'.‬‬ ‫‪ )9‬נח ט‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪ )10‬בד"ה הנ"ל (עטר"ת שם) לא נעתקו תיבות אלו‪.‬‬ ‫‪ )11‬לך לך יג‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ )12‬בסופו (סה"מ עטר"ת ע' צז)‪.‬‬ ‫‪ )13‬ראה רמב"ן עה"פ לך לך יב‪ ,‬ו‪ :‬כל מה שאירע לאבות סימן לבנים‪ .‬וראה תנחומא לך לך ט‪.‬‬ ‫ב"ר פ"מ‪ ,‬ו‪ .‬אוה"ת ר"פ לך לך (עב‪ ,‬סע"ב)‪.‬‬ ‫‪ )14‬ראה אוה"ת שם (עג‪ ,‬א)‪ :‬מעשה כו' סימן לבנים שיוכלו אח"כ כו'‪ .‬וראה גם ב"ר שם (הובא‬ ‫ברמב"ן עה"פ שם‪ ,‬י)‪ :‬צא וכבוש את הדרך לפני בניך‪ .‬וראה לקו"ש ח"כ ע' ‪ 110‬ובהנסמן שם‬ ‫בהערה ‪.21‬‬ ‫‪ )15‬סה"מ תרע"ח ע' רפג‪ .‬תרפ"ח ע' קב‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬ ‫‪ )16‬עד"ז מצינו גם בנוגע להבנה בתורה‪ :‬מרן הקדוש [הב"י] ז"ל הוקשה לו בבית מדרשו‬ ‫לשון הרמב"ם קשה מאד כו'‪ ,‬ולילה א' כו' בא לדעתו ישוב נכון ושמח הרבה‪ .‬ולמחר כו' נענה‬ ‫ת"ח רך בשנים כו' ואמר לו הת"ח הדרך כמו שהוא כו'‪ ,‬מרן ז"ל נצטער שכל מה שטרח הוא‬ ‫ז"ל אותו הת"ח אמרו בנקל‪ ,‬ואמר לו המגיד אל תצטער‪ ,‬שאתה זכית לטורח מאד ועי"ז כוונת‬

‫‪14‬‬

‫אור ליום ה' פ' חיי שרה‪ ,‬כ"ף מרחשון‪ ,‬ה'תשמ"א‬

‫אל האמת כו'‪ ,‬אך אחר שטרחת והוצאת לאור הענין עתה כל חכם יכול להבינו כו' – חומת‬ ‫אנ"ך להחיד"א משלי ג‪ .‬וראה גם מגיד מישרים פ' תצא‪ .‬אורים גדולים (לר' אברהם ישראל‬ ‫זאבי‪ ,‬אזמיר תקי"ח) חלק אור לישרים לז‪ ,‬א‪ .‬מדבר קדמות להחיד"א מערכת יו"ד ערך יוסף‬ ‫(סי' ח"ן)‪ .‬ובכתר שם טוב (הוצאת קה"ת) סרנ"ו (לד‪ ,‬סע"ד ואילך)‪ ,‬ועד"ז בתולדות יעקב‬ ‫יוסף פ' צו הובא שהאריז"ל אמר להב"י כו'‪ .‬ובמאה שערים (כח‪ ,‬סע"א ואילך) ביאור אדה"ז‬ ‫בהנהגת הה"מ ממעזריטש‪ .‬וראה לקו"ש חי"ג ע' ‪ 209‬בהערה‪.‬‬ ‫‪ )17‬תו"א ר"פ וארא‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬ ‫‪ )18‬בתו"א שם מיוסד זה על מרז"ל (ברכות טז‪ ,‬ב) אין קורין אבות אלא לשלשה‪ .‬ומזה מובן‬ ‫שכ"ה גם באמהות – מכיון שאין קורין אמהות אלא לארבע (ברכות שם)‪.‬‬ ‫‪ )19‬וירא כא‪ ,‬יב‪ .‬וראה פרש"י עה"פ‪ ,‬משמו"ר פ"א‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ )20‬והגם שעבודת הבנים היא לאחרי מ"ת ומעשה אבות הי' לפני מ"ת – הרי יש מעלה‬ ‫במעשה אבות (שלפני מ"ת) על עבודת הבנים (שלאחרי מ"ת)‪ ,‬כמרז"ל (פרש"י עה"פ‬ ‫פרשתנו כד‪ ,‬מב‪ ,‬מב"ר פ"ס‪ ,‬ח) יפה שיחתן של עבדי (בתי*) אבות לפני המקום מתורתן של‬ ‫בנים‪ ,‬שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה** והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה‪.‬‬ ‫ומהטעמים לזה הוא‪ ,‬לפי שמעשה האבות הם ענינים כלליים‪ .‬וכמבואר בכ"מ (סה"מ תקס"ג‬ ‫ח"א ע' לו ואילך‪ .‬תו"ח פרשתנו קלה‪ ,‬א ואילך‪ .‬אוה"ת פרשתנו קכז‪ ,‬ב ואילך‪ .‬ובכ"מ‪ .‬וראה‬ ‫לקו"ת ברכה צו‪ ,‬סע"ג ואילך) בביאור מרז"ל הנ"ל‪ ,‬ד"שיחתן של עבדי אבות" – ובפרטיות‬ ‫נישואי יצחק ורבקה דבי' עסקינן*** – הוא כללות ענין התורה ומצוותי'‪ ,‬והוא כללות ענין‬ ‫עבודת הבנים לאחר מ"ת‪.‬‬ ‫*) כ"ה בב"ר שם‪.‬‬ ‫**) ובב"ר שם ‪:‬שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה‪.‬‬ ‫***) שהרי "ויהיו חיי שרה גו "'הוא הקדמה לנישואי יצחק ורבקה – ראה לקו"ש חט"ו ע' ‪145‬‬ ‫ואילך‪.‬‬ ‫‪ )21‬וראה גם ד"ה תחת אשר לא עבדת גו' לאדה"ז ס"ג ואילך (סה"מ תקס"ב ח"א ע' עז‬ ‫ואילך) ולאדהאמ"צ ס"ד ואילך (מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ע' תרפח ואילך)‪ .‬ד"ה ויספו‬ ‫ענוים בהוי' שמחה לאדהאמ"צ (מאמרי אדהאמ"צ נ"ך ע' כז ואילך)‪ .‬ד"ה וכה"ע רואים תרצ"ז‬ ‫(תש"י) פ"ב ואילך והמשכו ד"ה וירא העם וינועו ס"ח ואילך (סה"מ ה'תש"י ע' ‪ 225‬ואילך‪ .‬שם‬ ‫ע' ‪ 235‬ואילך)‪ .‬ד"ה עבדו את ה' בשמחה תרצ"ט (סה"מ תרצ"ט ס"ע ‪ 94‬ואילך)‪ .‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ )22‬תהלים ק‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫‪ )23‬שער רוח הקודש להאריז"ל (י‪ ,‬ב בהוצאת ירושלים‪ ,‬תער"ב; לג‪ ,‬ב בהוצאת אה"ק‪,‬‬ ‫תשכ"ג)‪ .‬הקדמת ס' חרדים (תנאי המצות‪ ,‬התנאי הרביעי)‪ ,‬הובא בשל"ה רלט‪ ,‬סע"ב ואילך‪.‬‬ ‫של"ה מט‪ ,‬א‪ .‬ס"פ תבוא (שפו‪ ,‬א)‪ .‬וראה גם רבינו יונה לברכות רפ"ה‪.‬‬ ‫‪ )24‬פרק כו‪.‬‬

‫ד"ה ויהיו חיי שרה‬

‫‪15‬‬

‫‪ )25‬תבוא כח‪ ,‬מז‪.‬‬ ‫‪ )26‬תולדות כ‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם מאמרי אדהאמ"צ‪ :‬במדבר ח"ג ע' א'מח‪ ,‬ובהנסמן ב"מילואים‬ ‫להמראי מקומות" שם (ס"ע א'רפ ואילך)‪ .‬דברים ח"ג ע' תתקד‪ .‬וש"נ‪ .‬סה"מ תרצ"ט שם ע'‬ ‫‪ .101‬ה'תש"י שם ע' ‪ .235‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ )27‬כ"ה גם בשל"ה מט‪ ,‬א‪ .‬ובהקדמת ס' חרדים שם‪ :‬שערי החכמה ורוח הקודש‪ .‬ובכ"מ‬ ‫בדא"ח‪ :‬רוה"ק וגילוי אליהו‪.‬‬ ‫‪ )28‬ראה רד"ק לתהלים יט‪ ,‬ח (ובס' השרשים שלו ערך ירה)‪ .‬גו"א ר"פ בראשית‪ .‬וראה זח"ג נג‪,‬‬ ‫ב‪ :‬אמאי אקרי תורה בגין דאורי‪.‬‬ ‫‪ )29‬פרש"י ר"פ בראשית‪.‬‬ ‫‪ )30‬משנה וברייתא סוף מס' קידושין (ע"פ גירסת הש"ס כת"י (אוסף כתבי‪-‬היד של תלמוד‬ ‫הבבלי‪ ,‬ירושלים תשל"ד)‪ .‬וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם‪ .‬ובכ"מ‪ .‬וראה גם יל"ש ירמי'‬ ‫רמז רעו‪ .‬ובגירסא הנפוצה "ואני נבראתי לשמש את קוני")‪.‬‬ ‫‪ )31‬ראה ב"ר פי"ד‪ ,‬ז‪ .‬פי"ג‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ )32‬ע"ח שער הכללים בתחלתו‪.‬‬ ‫‪ )33‬ד"ה אתה אחד לאדמו"ר האמצעי (מאמרי אדהאמ"צ קונטרסים ע' ה) בשם הע"ח (וראה‬ ‫בהערה שם)‪ .‬עמק המלך שער שעשועי המלך רפ"א‪ .‬שעהיוה"א פ"ד (עט‪ ,‬א)‪ .‬שומר אמונים‬ ‫ויכוח ב סי' יד‪ .‬ולהעיר משו"ת ח"צ סי"ח‪.‬‬ ‫‪ )34‬תהלים ב‪ ,‬יא‪ .‬וראה מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' קצ ואילך‪ .‬וראה זח"ג ר"פ אחרי‪:‬‬ ‫עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה‪ ,‬וכתיב עבדו את ה' בשמחה ‪ . .‬הני קראי קשיין אהדדי‪.‬‬ ‫‪ )35‬ישעי' כט‪ ,‬יט‪.‬‬

‫ב"ה‬

‫לע"נ‬ ‫הרה"ח הרה"ת אי"א נו"נ עוסק בצ"צ‬

‫ר' דניאל‬

‫יצחק ע"ה‬

‫בן יבלחט''א ר' אפרים שליט''א‬

‫מאסקאוויץ‬ ‫שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע‬ ‫למדינת אילינוי‬ ‫נלב"ע ב' אדר שני ה'תשע"ד‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬

‫🙥🙧‬ ‫‪DEDICATED IN MEMORY OF‬‬

‫‪ MOSCOWITZ‬ז"ל ‪RABBI DANIEL‬‬ ‫‪LUBAVITCH CHABAD OF ILLINOIS‬‬ ‫‪REGIONAL DIRECTOR‬‬

‫🙥🙧‬ ‫ו ֲאנִי דָ נִי ֵּאל נִ ְהי ֵּיתִ י ‪...‬וָָאקּום וָאֶ עֱשֶ ה אֶ ת ְמלֶאכֶת ַה ֶמלְֶך‬ ‫‪AND I, DANIEL ... ROSE AND DID THE KING'S WORK‬‬ ‫)‪(DANIEL 8:27‬‬